<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תשס"ו</h1>
<h2>דף לד:</h2>
שלומים לרבבות. לנדיב על נדיבות. זכרתיו ברוב חיבות. קשורות משולבות. אחוזות וענובות. ברשפי שלהבות. ואלי מחשבות. להודיעו טובות. הלכות וקביעות. כאשר הן ידועות אלי יושבי ידיעות. ליושבי לפני ה'. ולמה בראשונה לא השיבותיו דבר כי לא ראיתי שלוחו אך אחיו שבטרויי"ש (הרצו) [הרצה] מכתבו (לידו) [לידי]. ועד עתה חיכיתי ואמרתי בלבי שמא עוד ישלח פעם אחרת. ובראותי כי נתעצל כתבתי שורותיי להשיב רוחי (אלי) [אליו] ולבשרו על קורותיו כיש את לבי כי על כל צרותיו צר לי ובהדאגו נפשי דואגת ובהנחמו תשוב רוחי אלי. צעקה הריבה באה אלי וגם ראיתי את הלחץ אשר הנערה עגונה. ואתן את לבי לדרוש ולתור בענין. סבותי בינותי בספרים ואראה לפי הענין כי דברי הישיש ר' יום טוב לא יתכנו לפי מה שהודיעוני שאמרו הרב ר' יום טוב פוסל (גט) [הגט] בשביל שלא נכתב בו שני שמות בהדיא אותו שם שהיה לו ביהדות ואותו שם שנתכנה לו בשמד. (וכן שדלנו) [וכיון שדלגו] שם (כינויין) [כינוייו] פוסלו הרב ר' יום טוב ואעפ"י שכתבו וכל שום וחניכה כו' לפי שהיה צריך לפרשו בהדיא. א"כ איפוא שאין בו פסול אחר מזה המעשה אינו נפסל. דהא דתנן התקין רבן גמליאל שיהא כותב בפירוש כל השמות היינו משום דשלחו בני מדינת הים בני אדם הבאין משם לכאן שמו יוסף וקורין לו יוחנן יוחנן וקורין לו יוסף היאך מגרשין נשותיהן ועמד ר"ג והתקין שיהו כותבין איש פלני וכל שם שיש לו ואמרי' נמי (קבולית) [קבילת] גיטא מן ידא (כך) [דאתא בר] הדיא (דאיתקרי) [דמיתקרי] (אדא) [איה] מרי. מכלל שהיו נהוגין לכתוב (שתי) [שני] שמותיו. כן הדבר. וגם אמנה תקנת ר"ג לא הייתה אלא באותו עניין שמצינו שמפרש שהיה הבעל הולך למדינת הים והיו מזקיקין את הבעל לגרש בעל כורחו לפי שלא היה (לו לאמר) [רוצה לחזור] אל אשתו והיה משנה שמו בההוא ודאי תיקן מה שתיקן. דחייש ללעז כיון דשני מקומות הן ובעל כורחו הוא. אבל במגרש במקומו וברצונו לא תיקן בו כלל. ראייה לדבר מגמ' דבני מערבא דאשכחן בה הכי. ומתני' דקתני וכל שם שיש לו [במגרש] בעל כורחו או במגרש במקומות אחרים. והכי פירו' שמכריחין אותו לגרש ופן יאמרו היום ולמחר מחמת כעסו אין זה שמי אלא זה שמי. לפיכך (הוזקיק) [הוזקק] לפרש (וליסתור) [ולכתוב] כל שמותיו שלא יוציא לעז על גיטו. וכן אם מגרש במקומות אחרים שאין מכירין שם זה אלא האחר. לפיכך חש והזקיק לכתוב כל שמותיו. הא אם מגרש ברצונו או מגרש במקומו לא תיקן ולא הצריך לכתוב כל שמותיו ולא חיישי' ללעז דמילת' דלא שכיחא היא ולא גזרו בה רבנן. וכ"ש שאם כתב סתם בגט וכל שום וחניכה דאית ליה שאין לחוש כלל שהרי בכל שמותיו גירשה בסתם. ובגמ' דילן נמי אמרי' אמ' רב אשי והוא דאיתחזק הכי האי מגרש תיקן כן אבל לא איתחזק לא. והכא לא איתחזק באותו שם של גיות אלא בשם של יהדות שגדל בו כל ימיו עד עכשיו הוא עיקר והטפל אחר העיקר כדאמרי נהרדעאי מרים וכל שם שיש לה ולא שרה וכל שם שיש לה. ומצאתי בשם רבינו שמואל ואפי' הכי אי כת' שרה כשר. (מ"ר) וכ"ש שאם כתב שם של יהדות וכת' וכל שם וחניכה דאית לי שזו ודאי מגורשת הרי כל שמותיו כלל בכותבו וכל שם דאית ליה. ולפי פי' הירושלמי אין צריך לכתוב וכל שום דאית ליה אלא באותן דמפרש. ועלמא דנהיגי למיכתביה להרויחא דמילתא עבדי ולא שצריך לעשות כן. ואחרי אשר הורגלו הראשונים לכתוב וכל שם הרי הוא כמפורש בהדיא. דאמרי' הלכה כר' יהוד' ור' מאיר שהיו דורשים לשון הדיוט כיון שהיו [נהוגין] לעשות ולכתוב כך וכך היו פוסקין הלכה כמותן כדאמרי' בב"מ. ואמרי' נמי ביבמות אם יבוא אליהו כו' אין שומעין לו שכבר נהגו כו'. ש"מ מנהג מבטל הלכה. ועוד תנן דיעבד חניכתו (וחניכה) [וחניכתה] כשר דמשמע בלא שמו ושמה. דאי כתב עם החניכה שמו ושמה מאי קמ"ל פשיטא כיון דאיכא שם וחניכה מאי ליבעי אפי' לכתחילה נמי וכ"ש הכא. ולא נכון לעגן בנות ישר' על לא דבר. ועוד שנינו לא ליכתוב ודין כו' ומצאתי בשם רבי אם כתב ודין אינו שינוי מטבע לעגן בנות ישר' בכך לפסול את הגט בכך. כי תקנות הללו הרויחא בעלמ' עבדי להו ולכתחילה הוא דהזקיקום אבל בדיעבד לא מעכבי. כדאמרי' בסוף גיטין אתקין רב בגיטין כו' מן יומא דנן לאפוקי מדר' יוסי דאמר זמנו של שטר כו'. ופר"ח לאו משום דדחה דברי ר' יוסי לגמרי דהא איהו אמ' הלכה כר' יוסי בפר' יש נוחלין ובפר' מי שאחזו קורדייקוס. אלא הרויחא בעלמ' קאמר שלא לגמגם כלל. וכדי שיצא הדבר בהיתר תיקן הכי. וכן לאפוקי מדבעא מיניה רבא מרב נחמן ואע"ג דאמרי' לעיל דברי הכל כיון דפסקה פסקה הרויחא בעלמא היא כי מעתה (ו)אין שום חשש. ולכתחילה הוא דתקנו כן ולא בדיעבד. ועוד תנן גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם. ועד כאן לא קפליג ר' יהודה אלא בידים [שאין] מוכיחות. אבל אי איכא ידים מוכיחות ואיכא עדים וזמן כשר בדיעבד לפי העניין. ועוד אף לדברי המקנתר אותם העדים שכתבו גט הראשון יחזרו עוד ויכתבו גט אחר ברצונו. שהרי כל זמן שלא ביטל שליחותו אם טעו כותבין והולכין ונותנין. ומילתא דשכיחא (דפשיט') [ופשיט'] היא דאם אמ' לשנים כתבו ותנו גט לאשתי והם הלכו וכתבוהו שלא כדינו שחוזרין וכתובין אותו כדינו. וכעין זה שנינו מי שנתן גט לאשה ולא אמר לה בפני נכתב ובפני נחתם כיצד יעשה יחזור ויטלנו הימנה ויאמר לה כו'. ואין לנו לחוש ולומר שמא ביטלו דגלויי דעתא בגיטין לא מילתא היא. ואמרי' בפני כמה מבטלו רב נחמן אמ' בפני שנים כו' (ועוד) [ועד] שיפרש ויאמר לעדים ביטלתי אותו אינו בטל. והדברים ברורים נכוחים צרופים ובחונים מזוקקים בעליל לארץ.
